בין ירושלים לרומי

בין ירושלים לרומי

הגיגים בכלל ופרט לקראת 50 שנה לנוסטרה איטאטה

מבוא

תיאור הבריאה המקראי מספר על כך שהקב”ה ברא אדם יחידי שממנו נולדה כל האנושות כולה. המסר הברור של התנך כאן הוא שכל בני האדם הם בני משפחה אחת. מסר זה מתחזק כאשר הפרק החדש בתולדות העולם, אחרי המבול, שוב נפתח עם משפחה אחת. בתחילה, השגחת בורא העולם ניתנה לאנושות אוניברסלית בלתי מחולקת.

כאשר הקב”ה בחר באברהם, ולאחר מכן ביצחק ויעקב, הפקיד להם משימה כפולה: מצד אחד, לייסד את עם ישראל שיירש את הארץ הקדושה המובטחת, יתיישב ויקים בה חברה למופת, ומצד שני להביא אור וברכה לאנושות כולה.

במשך רוב אלפיים השנים שחלפו מאז חורבן בית שני בירושלים על ידי הרומאים, היהודים סבלו מרדיפות, שמד, וגלות. ואף על פי כן, נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם1, ובריתו הנצחית עם עם ישראל באה לידי ביטוי שוב ושוב, כאשר למרות מצוקות העיתים, עמנו המשיך להתקיים2. לאחר התקופה האפלה ביותר מאז חורבן בית מקדשינו, כאשר שישה מיליון מאחינו נרצחו באכזריות, כששאריות עצמותיהם עדיין בערו בצללי המשרפות שבמחנות הריכוז, בריתו הנצחית של הקב”ה עם עם ישראל שוב התבטאה, כאשר שארית ישראל שרידי חרב אזרו חיל והביאו לתקומה נפלאה של הרוח היהודי. בכל התפוצות נוסדו קהילות מחדש, ויהודים רבים שמעו את קול התור וחזרו לארץ ישראל, שם קמה מדינה יהודית ריבונית.

המשימה הכפולה של העם היהודי – גם להיות אור לגויים3 וגם להבטיח את עתידו על אף שנאת והאלימות עמים רבים – הייתה קשה באופן גורף ליישם. אף על פי כן, למרות אין ספור מכשולים, העם היהודי הביא רוב ברכות על האנושות, בין אם בתחומי המדע, התרבות, הפילוסופיה, הספרות, הטכנולוגיה והמסחר, או בתחומי האמונה, הרוחניות, האתיקה והמוסר. גם בזאת ניתן לראות את הביטוי לברית הנצחית של הבורא העולם עם בית ישראל.

ללא ספק, השואה מהווה נקודת השפל ההיסטורית ביחסיהם של יהודים ושכניהם הנוצרים באירופה. ממרכזה של היבשת שהנצרות טיפחה במשך אלפיים שנה יצא עשב מר, לענה וראש שרצח באכזריות ובדייקנות תעשייתית שישה מיליון מאחינו, מתוכם מיליון וחצי ילדים. רבים מאלה שנטלו חלק בפשע הנתעב ביותר בהיסטוריה, בהשמדת משפחות וקהילות שלמות, גדלו במשפחות וקהילות נוצריות4.

יחד עם זאת, לאורך אותם אלפיים שנה, לרבות בזמנים האפלים ביותר, קמו גיבורים יחידי סגולה – בנים ובנות הכנסייה הקתולית, כולל גם אנשים מן השורה וגם ממנהיגיה – אשר הגנו על היהודים ועזרו להם ברגעי החושך המוחלט5.

עם סיומה של מלחמת העולם השנייה, החל במדינות מערב אירופה עידן חדש של חיים ביחד תוך שלום ושלווה, ועידן של בניית גשרים וסובלנות תפסה בזרמים נוצריים רבים. קהילות דתיות בחנו מחדש דחייתם של האחר ההיסטורי, ובכך הובילו לעשרות שנים של שיתוף פעולה פורה. יתרה מכך, למרות שאנו היהודים קבלנו כבר את שוויון הזכויות האזרחי כמאה או מאתיים שנה לפני כן, לא זכינו באמת ליחס שוויוני כאזרחים עם זכויות מלאות במדינות בהן דרנו. בעקבות השואה גם שוויון זכויות של יהודי התפוצות וגם הזכות של העם היהודי לחיות כאומה ריבונית במדינה משלהם הפכו סוףסוף לדבר ברור וטבעי.

במשך שבעת העשורים שעברו מאז, קהילות יהודיות ומנהיגיהם הרוחניים העריכו מחדש את היחס הנכון של היהדות לבני קהילות ומנהיגים של דתות אחרות.

שינוי לטובה – נוסטרה איטאטה

לפני חמישים שנה, עשרים שנה לאחר השואה, עם הכרזתה של נוסטרה איטאטה (מס. 4)6, הכנסייה הקתולית החלה בתהליך של בדיקה פנימית אשר בהדרגה הביא לכך שהעוינות כלפי יהודים הוסרה מדוקטרינת הכנסייה ובכך התאפשרה צמיחה של אמון וביטחון בין הקהילות הדתיות שלנו.

מבחינה זאת האפיפיור יוחנן העשרים ושלשה היה דמות מהפכנית בתולדות היחסים בין יהודים ונוצרים לא פחות מאשר בהיסטוריה של הכנסיה עצמה. היה לו תפקיד נועז בהצלת היהודים בתקופת השואה, והמודעות שלו לצורך בחינה מחדש של תורת הסלידההיא אשר עזרה להתגבר על ההתנגדות לשנוי, והיא אשר איפשרה את קבלת נוסטרה איטאטה.

עבור הכנסייה, קביעתה הממוקדת, הקונקרטית והדרמטית7 ביותר הייתה הכרתה של נוסטרה איטאטה בכך שכל יהודי שלא היה מעורב ישירות ואישית בצליבה אינו נושא בכל אחריות לכך8. הפירוט וההסברים של האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר בנושא זה ראויים לציון מיוחד9.

בנוסף לאמור, נוסטרה איטאטה קובעת, בהתבסס על כתבי היסוד הנוצריים, שאין לבטל את הבחירה הא־לוהית של ישראל, שהיא קוראת לה מתנת א־לוהים“, באומרה: “א־לוהים לא מתחרט על המתנות שהוא נותן או על הקריאות שהוא קורא להן“, והוציאה צו מניעה האומר שאין להציג את היהודים כמי שנדחו או קוללו על ידי א־לוהים“. האפיפיור פרנציסקוס הרחיב בנושא הזה באיגרת האפיפיורית שמחת הבשורה” – Evangelii Gaudiumמשנת 2013, שבה הוא כתב: “א־לוהים ממשיך לפעול בין אנשי הברית הישנה ולהביא אוצרות חוכמה הזורמים מהמפגש ביניהם לבין דבריו“.10

נוסטרה איטאטה גם סללה את הדרך לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים של הוותיקן עם מדינת ישראל היהודית הריבונית, בשנת 1993. על ידי כינון יחסים אלה הכנסייה הקתולית הראתה עד כמה היא באמת שינתה את תפיסתה בנוגע לעם היהודי אותו חשבה לאומה שגורלה לנדוד עד לביאה הסופית. רגע היסטורי זה איפשר את ביקורו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני בישראל בשנת 2000, מה שהיה לעוד מחווה רבת עוצמה של עידן חדש ביחסים בין היהודים לקתולים. מאז כבר שני אפיפיורים זה אחר זה באו בביקורים מדיניים דומים.

נוסטרה איטאטה מגנה בחריפות שנאה, רדיפות וגילויי אנטישמיות המכוונים נגד יהודים בכל עת ועל ידי כל אדםכעניין של חובה דתית. בהתאם לכך, האפיפיור יוחנן פאולוס השני אישר שוב ושוב כי האנטישמיות היא חטא נגד א־לוהים ונגד האנושות“, ובתפילתו המפורסמת בכותל המערבי בירושלים אמר כי: “אלוהי אבותינו, אתה בחרת באברהם ובזרעו כדי להביא את שמך לאומות העולם; אנו מרגישים עצב עמוק בעקבות התנהגותם של אלה שבמהלך ההיסטוריה גרמו לילדיך לסבול, ומבקשים את סליחתך, ובכך אנו רוצים להתחייב לאחווה אמיתית עם אנשי הברית. “

האפיפיור פרנציסקוס הכיר לאחרונה באנטישמיות החדשה, שהיא למרבה הצער נפוצה ואפילו אופנתית, כאשר הוא אמר לנציגי הקונגרס היהודי העולמי: ” להתקיף יהודים זוהי אנטישמיות, אך גם התקפה ישירה על מדינת ישראל היא אנטישמיות. ייתכן שישנם חילוקי דעות פוליטיות בין ממשלות ועל נושאים פוליטיים, אך מדינת ישראל ראויה לכל הזכויות להתקיים בביטחון ושגשוג“.11

לבסוף, נוסטרה איטאטה קראה לטיפוח הבנה הדדית וכבודולביצוע דיאלוגים בין אחים. בשנת 1974 האפיפיור פאולוס השישי נענה לקריאה זו על ידי הקמה של הוועדה האפיפיורית ליחסים דתיים עם היהודים. גם הקהילה היהודית נענתה לקריאה זו וקיימה פגישות על בסיס קבוע עם נציגי הכנסייה.

בהקשר זה, אנו מזכירים לטובה את העבודה הגדולה וההשראה של אפיפיורים, מנהיגי הכנסייה וחוקרים שתרמו בלהט להתפתחויות אלה, התומכים המוקדמים ובעלי הרצון החזק של הדיאלוג היהודיקתולי, מאז סוף מלחמת העולם השניה, שעבודתם הקולקטיבית יצרה את התנופה שהובילה לנוסטרה איטאטה. אבני הדרך החשובות ביותר היו המועצה השנייה של הוותיקן; הקמת הוועדה האפיפיורית ליחסים דתיים עם היהודים; ההכרה ביהדות כדת חיה בעלת ברית נצחית; הערכה ראויה של השואה והגורמים שהביאו לה; והקמת יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל. במשך הזמן, הכתבים התיאולוגיים של ראשי הוועדה האפיפיורית ליחסים דתיים עם היהודים תרמו רבות למסמכי הכנסייה שיצאו בעקבות נוסטרה איטאטה, כמו גם אלה של תיאולוגים רבים אחרים.

בהגיגיה האחרונים על נוסטרה איטאטה, “המתנות והקריאה של הא־לוהים אינן חוזרות“, הוועדה האפיפיורית אשרה בצורה חד־משמעית את הקביעה שהיהודים הינם חלק אינטגרלי בתכנית הישועה הא־לוהית, וקראה לרעיון זה הסוד הבלתי נתפס של הא־לוהים12. בהמשך היא הצהירה על כך שהכנסייה הקתולית לא מנהלת ולא תומכת שום מסיון ממוסד המכוון ישירות כלפי היהודים13. אף שהכנסייה הקתולית לא התכחשה בכך מלהעידעל אמונתם גם בפני יהודים, מכל מקום בדבר זה היא הראתה הבנה וזהירות כלפי רגישות עמוקה של היהודים וסילקה את עצמה ממיסיון פעיל בקרב היהודים.

שינוי היחס של הכנסייה אל הקהילייה היהודית הודגמה בצורה מפליאה עי הביקור האחרון של האפיפיור פרנציסקוס בבית כנסת, ביקור בו הפך לאפיפיור השלישי העושה את המחווה הזאת רבת המשמעות. בין יתר דבריו הוא אמר: “מאויבים וזרים נהיינו לידידים ולאחים. תקוותי שקירבה זו, הבנה הדדית וכבוד הדדי בין שתי הקהיליות שלנו ימשיכו להתפתח ולגדול“.

התייחסויות ופעולות מלאי אהדה אלה עומדים בקונטרסט חזק אל מאות השנים של תורת הסלידהועוינות גורפת והינן בבחינת קול קורא לפרק נורא מעודד בתהליך מרשים של שינוי פני החברה.

הערכה והערכה חוזרת

בתחילה, בשל ההיסטוריה הארוכה של אנטישמיות נוצרית, מנהיגים יהודים רבים14 היו ספקנים בדבר הכנות של פתיחות הכנסייה אל הקהילייה היהודית. עם חילוף זמן התברר כי התפנית ביחס של הכנסייה ותורותיה לא זו בלבד שהינה אמיתית, אלא גם הולכת ומעמיקה, וכי החל עידן של סובלנות, כבוד וסולידריות גוברת בין אנשי הדתות שלנו.

היהדות האורתודוקסית – באמצעות איחוד הקהילות האורתודוקסיות באמריקה והסתדרות הרבנים דאמריקה – מכבר הינה שותפה בועד יהודי בינלאומי להתיעצויות בנושאים בין דתיים (ארגון שהוקם בסוף שנות ה60) כנציג רשמי של היהדות ביחסים עם הותיקן. דף חדש ביחסים בין היהדות האורתודוקסית לבין הכנסייה הקתולית נפתח בהקמת הועדה הדוצדדית של הרבנות הראשית לישראל עם הותיקאן שהתחיל לפעול בשנת 2002 תחת נשיאותו של יושב ראש הועדה, הרב הראשי לחיפה הרב שאר ישוב הכהן. ההצהרות שפורסמו משלש עשרה הפגישות של ועדה דוצדדית זו (שנערכו מדי שנה ברומה ובירושלים בתורנות) נמנעות בזהירות מלעסוק בכל דבר הקשור ליסודות הדת, ובמקום זה מתייחסות יותר למגוון רחב של אתגרים חברתיים ומדעיים בני זמנינו תוך הדגשת ערכים משותפים ומתוך מודעות להבדלים בין שתי מסורות האמונה.

באמת, אנו מודעים כי יחסי אחווה זו לא נועדו להעלים את הבדלי הדוקטרינה בין דתותינו, וגם אסור שיהיו מיועדים לכך, אלא הם ביטוי לנטיות חיוביות הדדיות אמיתיות וערכי יסוד משותפים, כולל בין היתר אמונה בתנך 15.

ההבדלים התיאולוגיים בין היהדות והנצרות הם עמוקים, וכך גם המשותף ביניהן. מצד אחד, אמונות היסוד של הנצרות המתמקדות בדמותו של ישו כמשיח וההתגלמות של האישיות השנייה בשילוש יוצרות הפרדה מהיהדות שלא ניתנת לגישור. ההיסטוריה של מות קדושים יהודים באירופה הנוצרית משמשת עדות טרגית למסירות ולעקשנות שבה יהודים התנגדו לאמונות שסתרו את אמונתם העתיקה והנצחית. מצד שני, רבנים בעלי סמכות גבוהה ביותר ביהדות קבעו שהנוצרים הם בעלי מעמד מיוחד משום שהם מאמינים ועובדים לבורא השמים והארץ שהוציא את עם ישראל מעבדות מצרים ושמשגיח על כל אשר יצר16.

הבדלים בתפיסות דוקטרינה אינם נתונים לוויכוח או מיקוח. משמעותם וחשיבותם נקבעת אך ורק בוויכוח הפנימי של כל דת בפני עצמה. היהדות, המקבלת את ייחודה מהמסורת שקיבלה, מאז תקופת הנביאים המפוארת שלה ובמיוחד ממעמד הר סיני, לעולם תשאר נאמנה לעקרונותיה, חוקיה ותורתה הנצחית. בנוסף לזה, העבודה הבינדתות שלנו מושפע מהגותם של גדולי בעלה המחשבה של הדור הקודם כמו הרב יוסף בער סולובייציק17 והרב לורד עמנואל יעקובוביץ18, שטענו שהחוויה הדתית היא פרטית, ושלעתים קרובות ניתן להבינה לעומקה רק במסגרת הפנימית של כל דת בפני עצמה.

עם זאת, הבדלי דוקטרינות ואי־יכולתנינו להבין לעומקה את החוויה והסודות של אמונת הדת האחר אינם עומדים, ואסור שיעמדו, בפני שיתוף פעולה בדרכי שלום כדי להפוך את החברות שאנו חיים בהן, וכן את החברה הגלובלית כולה, לטובות יותר. כדי לקיים התקשרות כזו, חיוני שקהילות הדת יפגשו זו בזו, ילמדו להכיר ולזכות באמון הדדי.

הדרך קדימה

על אף ההבדלים התיאולוגיים בין דתותינו, שבלתי ניתנים לפישור, היום אנו רואים בקתולים שותפים, בעלי ברית קרובים, חברים ואחים במסע לעולם טוב יותר, עם שלום, צדק חברתי וביטחון19.

אנו היהודים מבינים שייעודנו להיות אור לגוייםכולל גם דרישה תרום להאהיב על האנושות את ערכי הקדושה, המוסר והחסידות. בעוד שהעולם המערבי הופך ליותר ויותר חילוני, הוא נוטש אקסיומות מוסריים רבים המקובלים על יהודים ונוצרים כאחד.חופש הדת נמצא כעת תחת איום של נטישת הדת מחד וקיצוניות דתית מאידך. לכן אנו מחפשים את שותפותה של הקהילה הקתולית בפרט וקהילות דתיות אחרות בכלל, וזאת על מנת להבטיח את עתידו של חופש הדת, לחזק את העקרונות המוסריים של הדתות שלנו, במיוחד בנוגע לקדושת החיים וחשיבותה של המשפחה המסורתית, וכן כדי לטפח את המצפון המוסרי והדתי של החברה20.

לקח השואה מחייב אותנו – יהודים, נוצרים ובני שאר דתות ואומות העולם – במיוחד עתה לאור התגברות האנטישמיות, האלימות והשנאה כלפי היהודים, להפיק את הלקחים הן במערכות החינוך והן בחקיקה ובאכיפה הבלתי מתפשרת של כל אומות העולם בהקשר זה.

וכן, כעם שסבל מרדיפות ורצחעם לאורך שנות קיומו, אנו ערים לסכנה ממשית הצפויה לנוצרים רבים הסובלים רדיפות ואיומי אלימות ומוות על ידי אלה הקוראים בשמו של אלוהים לשווא ומאיימים באלימות וטרור הן במזרח התיכון והן במקומות אחרים.

אנו מחרימים חד משמעית בכל פגיעה בכל אדם באשר הוא בשל אמונתו או דתו. וכן בפגיעה ו/או חילול מקום קדוש או בית תפילה של כל דת.

אנו קוראים לכנסייה הנוצרית להתחבר אלינו כדי להעמיק את מאבקנו עם הברבריות של הדור החדש והיא השלוחה הרדיקלית של האיסלאם אשר מאיימת על השלום העולמי בכלל ועל קהילות נוצריות ויהודיות בפרט וגם לא חסה על המוסלמים המתונים הרבים. אנו קוראים לכל אנשי הרצון הטוב להתאחד ולאסור מלחמה על הרוע זה.

למרות הבדלים תיאולוגיים עמוקים אנו מאוחדים באמונתינו המשותפת במקור הא־לוהי של התורה, האמונה בגאולה עתידית, והאמונה שהדתות שלנו אמורות לקרב מאמינים חדשים דווקא על ידי דוגמא טובה וחינוך דתי ולא על ידי מלחמה או כפייה או לחץ חברתי.

ככלל אנו מסתייגים מלהביע ציפיות כלשהן לגבי דוקטרינות של קהילות דת אחרות. אולם קיימות סוגים מסוימים של דוקטרינות שיכולות לגרום לסבל ממשי; אותן דוקטרינות נוצריות, ריטואלים ותורות המבטות יחס שלילי כלפי יהודים ויהדות מעוררים אנטישמיות ממשית אצל חלק מהאוכלוסיה. אי לכך, בכדי לקדם את היחסים הידידותיים והמשימות המשותפות שבאו לידי ביטוי כתוצאה מנוסטרה איטאטה, אנו קוראים לכל הזרמים הנוצריים שעדיין לא עשו זאת, ללכת בעקבות הכנסייה הקתולית ולהוציא את האנטישמיות מסדר תפילותיהם ומהדוקטרינות שלהם, להפסיק מסיונריות פעילה המכוונת ליהודים, ולעבוד בשיתוף פעולה עם העם היהודי לקראת עולם טוב יותר.

אנו מבקשים להעמיק את הדיאלוג שלנו ואת שותפותינו עם הכנסייה כדי לעודד את ההבנה ההדדית שלנו ולקדם את המטרות המנויות לעיל. אנו מבקשים למצוא דרכים נוספות כדי לאפשר לנו לשפר את עולמינו: ללכת בדרכיו של הקב”ה, לזון את הרעבים ולהלביש את הערומים, לשמח אלמנות ויתומים, לתת מחסה לנרדפים ולמושפלים ובכך לזכות לברכותיו של בורא העולם.

חתימה חתימה חתימה

בשם ועידת רבני אירופה בשם הרבנות הראשית הסתדרות הרבנים של אמריקה

אודות ועידת רבני אירופה (CER):

ועידת רבני אירופה (CER) היא הברית הרבנית העיקרית באירופה. היא מאחדת יותר מ 700 מנהיגים דתיים של קהילות בתי כנסת אירופאיות מהזרם המרכזי. הועידה נועדה לשמור ולהגן על הזכויות הדתיות של יהודים באירופה ולהשמיע את קולה של יהדות באירופה.

אודות הרבנות הראשית לישראל:

יש להוסיף

אודות הסתדרות הרבנים דאמריקה (RCA) :

הסתדרות הרבנים דאמריקה, שהמטה הלאומי שלו בעיר ניו יורק, הינו ארגון מקצועי המשרת יותר מאלף רבנים אורתודוקסיים בארצות הברית, בקנדה, בישראל ובעולם כולו. חברים בה רבנים אורתודוקסיים מוסמכים כדין המשרתים כרבני קהילות, מחנכים , רבנים צבאיים, ובעלי משרות אחרות בשירות יהודי קהילתי.

1

שמואל אטו:כט

2

ראה בראשית יז:ז ו־יז:יט, ויקרא כו:מבמה, דברים כ:גה ועוד

3

ישעיה מט:ו

4

האפיפיור יוחנן פאולוס השני כתב: “אנו מתקרבים לסיום האלף השני של תולדות הנצרות וראוי שהכנסייה תהיה יותר מודעת לטבעם החוטא של בניה” (האגרת האפוסטולית בהתקרב האלף השלישי“, 10 בנובמבר 1994, 33: מפעלות הכס האפוסטולי 87 (1995), 25.)

הועדה האפיפיורית ליחסים דתיים עם היהודים קבעה שהעובדה שהשואה התרחשה באירופה, דהיינו בארצות בנות תרבות נוצרית ארוכת טווח, מעלה שאלה בקשר ליחס בין הרדיפה הנאצית והתייחסות הנוצרים אל היהודים במשך מאות השנים.” (“אנו זוכריםהגיגים על השואה“, 16 במרץ 1998)

5

שתי דוגמאות מתוך הרבה גיבורי ההיסטוריה שכאלה הינם האב ברנרד מקלרבו במהלך מסעות הצלב, והקרדינל גולגרו סלייזמטולוז במהלך מלחמת העולם השנייה. כאשר במסעות הצלב החל אחד הנזירים הסיסטרסיים לשסות את הגרמנים ביהודים להשמידם, עוד בטרם יפנו למלחמה במוסלמים, האב ברנרד מקלרבו הלך אישית לשים קץ לכך. רבינו אפרים מבונא מתאר זאת: כומר אחד הגון, גדול ורב לכל הכומרים, יודע דתם ומבין, ושמו בירנט,…אמר להם: …תלמידי אשר דיבר על (היהודים) להשמידם לא דיבר נכונה, כי כתוב עליהם בספר תהילים אל תהרגם פן ישכחו עמי‘, וכל העם מחזיקים את הכומר הזה כקדושים שלהם, וגם לא חקרנו שיהיה לוקח שוחד על דברו טוב על ישראל. ובשמעם כך, חדלו הרבה מלהתנכל להמיתנו.” (ספר זכירה, מהדורת א. מ. הברמן, עמ18).

גולגרו סלייז‘ (פברואר 24, 1870 – נובמבר 5, 1956) היה ארכיבישוף קתולי של טולוז משנת 1928 עד מותו והיה דמות משמעותית בהתנגדות קתולית לממשל הפרונאצי בצרפת. הוא מונה לקרדינל בשנת 1946 עי האפיפיור פיוס השניים עשר. מוזיאון יד ושם הכיר בו בתור חסיד אומות העולם בגלל מאמציו להגן על היהודים במשך השואה.

6

הנושא העיקרי של קטע זה הוא הפרק הרביעי בנוסטרה איטאטה שעוסק בפרט ביחסיה של הכנסייה הקתולית עם היהודים. על מנת להקל על הקריאה, מכאן ואילך נציין לנוסטרה איטאטה בסתם, אך הכוונה במאמרנו זה היא בפרט לפרק הרביעי שם.

7

קביעה זו של נוסטרה איטאטה מושרשת בתורות קדומות יותר של הכנסייה, לדוגמה הקטכיזם של ועידת טרנטו בשנת 1566. פרק 4 של המסמך ההוא, הנקרא האמונה,” מקטין את ההאשמה שמטילים על היהודים על הצליבה, בהצהרו שחטא הנוצרים החוטאים היה גורם רב יותר לצליבה. למרות זאת האשמת היהודים ברצחאל נמשכה כמה מאות שנים. אם האשמות אלה נחלשו עם הזמן, היה זה יותר בעקבות תקופת ההשכלה שבמהלכה שנאת היהודים הסירה את צביונה הדתי באירופה. נוסרטה איטאטה, מאידך גיסא, אשר נולדה כפרי תשוקת המערב לשלול את סוגי שנאת יהודים העזה שגרמה לשואה, הייתה ממש מהפכנית בהבאת שינוי רב המשמעות בכנסייה הקתולית מבחינה זו.

8

דרגת מעורבותם של יהודים בני המאה הראשונה לספירה בצליבת ישו אף היא הינה נושא למחלוקות סכולסטיים, אך במונחים של הדוקטרינה הפניםנוצרית, אנו מבינים שהסרת אשמה כל שהיא בצליבה מכל שאר היהודים הינו צעד בעל משמעות קיצונית עבור הכנסייה.

9

בספרו ישו הנוצרי“, Holy Week 2011

10

אפיפיור פרנציסקוס, “שמחת הבשורה“, ותיקן 2013, §247, §249

12

המתנות והקריאות של הא־לוהים אינן חוזרות“, הוועדה האפיפיורית ליחסים דתיים עם היהודים 2015, §36 – §39

13

שם, §40

14

ראה לדוגמה שות אגרות משהשל הרב משה פיינשטיין זצל, יורה דעה חלק ג‘, סימן מג, וכמו כן דבריו של הרב הראשי של צרפת יעקב קפלן המובאים בירחון “Droit et liberté”, דצמבר 1964 ובעיתון המודיע” 16 בספטמבר 1965. כל אחד מהם ציין שטחים שהספקנות נאה להם.

15

פירוש המיוחס לרמבן לשיר השירים, כתבי הרמבן הוצאת שעוועל כרך ב‘, עמודים 502-503; רלבג מלחמות ה‘, הוצאת לייפציג, עמוד 356 ופירושו לתורה, הוצאת ונציה, עמוד 2

16

תוספות סנהדרין סג:, דה אסור; רבינו ירוחם בן משולם תולדות אדם וחוה יז:ה, רמא שוע אוח סיקנו סעיף ב‘; רמשה רבקש באר הגולהלשוע חומ סירכו סעיף אוסיתכה סעיף ה‘; רשר הירש יסודות החינוך“, “יהדות תלמודית והחברה“, עמודים 225 – 227.

17

ביותר יש לציין את מאמרו עימות“, במגזין של המחשבה האורתודוקסית מסורת” 6.2 (1964)

18

ראה לדוגמה את מאמרו זמני ועלזמני“, לונדון 1977, עמודים 119-121

19

הצהרת עיתונות שיצאה במפגש הדוצדדי הרביעי בין הרבנות הראשית לישראל ובין הכס הקדוש שנערך בגרוטפרטה (רומא, 17-19 באוקטובר 2004) ראויה לציון מיוחד בהקשר זה. היא קבעה: “היות ואנו מודעים לכך שתפניות ביחסים בין הקתולים והיהודים אינן ידועות היטב בשתי הקהילות שלנו ולאור עבודתנו המשותפת והשיחות שאנו מנהלים עכשיו בקשר לתפיסתנו את הצדק ואת החברה המתוקנת אנו מכריזים בזאת: איננו אויבים אלא שותפים נאמנים להבעת ערכי המוסר המהותיים עבור הישרדות ושגשוג החברה האנושית“.

20

כמו שניסח הרב יעקובוביץ‘, שם.

Share this page